פסק-דין בתיק עת"א 13719-01-12

העותר מרצה שישה וחצי חודשי מאסר בגין הסגת גבול לדירתה של אישה מבוגרת וגניבת גביע כסף ממנה נושא תיק פלילי 19303-08-11 (בית משפט שלום בירושלים), והוא מלין כנגד החלטת המשיבה 1 (להלן: " הוועדה") מיום 2.1.12 שלא לשחרר אותו על תנאי.

ב"כ העותר טוען בעתירה ובטיעוניו בפנינו כי שגתה הוועדה בכך שלקחה בחשבון שיקולים לא רלוונטיים להחלטתה, ולא שקלה שיקולים רלוונטיים להחלטתה, כמו התנהגותו התקינה של העותר בין כותלי בית הסוהר, תקופת המאסר הקצרה שאותה הוא מרצה, האמון והציפיות שפיתח העותר לשחרור מוקדם ויתרת תקופת המאסר הקצרה היחסית.

באשר לאי הצגת תוכנית רש"א או תוכנית טיפולית אחרת, טוען ב"כ העותר, שהיה על הוועדה לשחרר את העותר גם ללא תוכנית כזו ולהתנות את המשך שחרורו על תנאי בהצגתה של תוכנית מטעם שירותי הרווחה במקום מגוריו.

ב"כ המשיב 2 מתנגדת לשחרורו המוקדם של העותר ועומדת על כך שהתנהגותו בגינה הוא מרצה את מאסרו איננה קלה, יש לו עבר פלילי בגין ביצוע 26 עבירות התפרצות לדירות שבגינן ריצה שנתיים וחצי מאסר ולמרות ששוחרר על תנאי בתוכנית רש"א חזר לבצע את העבירות נושא מאסרו.

ב"כ המשיב 2 עומדת על כך שהעותר לא עבר כל תהליך טיפולי בין כותלי בית הסוהר, ומשכך צדקה הוועדה כאשר העדיפה את האינטרס הציבורי להגן על רכוש הציבור על פני נסיבותיו האישיות של העותר.

עיון בהחלטת הוועדה נושא העתירה מעלה כי שקלה את כל השיקולים הראויים לצורך החלטתה אם לשחרר את העותר על תנאי, ומסקנתה כי העותר מסוכן לרכושו של הציבור אם ישוחרר על תנאי מעוגנת בנסיבות ביצוע העבירות בגינן מרצה העותר את מאסרו, בעברו הפלילי ובעובדה שחרף שחרורו על תנאי ממאסר קודם חזר לסורו ופגע ברכוש הזולת.

משכך צדקה גם הוועדה כאשר סירבה לשחרר את העותר ללא תוכנית רש"א או ללא כל תוכנית אחרת שהוצגה בפניה, שכן בהעדר הליך טיפולי בין כותלי בית הסוהר שחרורו ללא תוכנית טיפולית עלול לסכן את רכושו של הציבור ומשכך לא הוכיח העותר במידה המוטלת עליו העדר מסוכנות וקיום סיכויי שיקום אם ישוחרר על תנאי.

לאור כל האמור לעיל, החלטת הוועדה נושא העתירה היא החלטה סבירה, שלקחה בחשבון את כל השיקולים הראויים ואיננה מצדיקה התערבות ערכאה שיפוטית.

אנו דוחים את העתירה.

<#3#>

ניתן והודע היום כ' טבת תשע"ב, 15/01/2012 במעמד ב"כ הצדדים והעותר.